השנה היא 1882. אל גבעות הכפר הערבי זמארין מגיעים קבוצת עולים מרומניה, אנשי העלייה הראשונה, לנסות את מזלם בהתיישבות  עובדת וחקלאית לאחר רכישת אדמות הכפר. באותה עת, מצאו את עצמם המייסדים נלחמים בתנאי תברואה קשים, מחלות, חוסר ידע בעבודת האדמה, סכסוך עם התושבים הערבים בסביבה, תמותת תינוקות, רעב ומלריה. 

הגאולה והחסד לא איחרה לבוא, הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד נתן חסות על המושבה. ב-1883 הועברו אדמות המושבה לבעלותו וניהולו של הברון שהחל לדאוג גם לצורכי המתיישבים.

מהר מאוד נטלו פקידיו של הברון את העניינים לידיים והחלו לבסס את המושבה מבחינת כלכלית ומיסדו בה את תעשיית היין. ב-1889 נבנה במושבה היקב הגדול.

חסותו של הברון, שקרא למושבה על שם אביו יעקב